שירה

* / חבצלת שפירא

  • 39
  •  
  •  
  •  

* / חבצלת שפירא

הַזִּכָּרוֹן שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה בְּכָל רֶגַע
לְהֵאָבֵק בִּתְנוּעָתוֹ, לְהִתְבּוֹנֵן מֵעֵבֶר לוֹ
אֶל הַמָּקוֹם בּוֹ אֵין סִימָנִים
וְאֵין שְׁבִילִים
וְאֵין לְאָן לָלֶכֶת לְאִבּוּד
נֹאמַר מִדְבָּר אוֹ יַעַר
הָעֵינַיִם מְשׁוֹטְטוֹת בַּמִּישׁוֹרִים הַמִּשְׂתָּרְעִים, הַמַּכְאִיבִים
עוֹקְבוֹת אַחַר הַצְּלָלִים הַשְּׁחֹרִים־יְרֻקִּים בַּסְּבַךְ
הָאֵזוֹב מְטַפֵּס וְהַחֲרָקִים מְזַמְזְמִים
וְחוֹל נִדְבָּק לִפְנִים הָעַפְעַפַּיִם
וְגַלְגַּלֵּי הָעֵינַיִם לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד
הוֹפְכִים עַצְמָם פְּנִימָה וְנִסְגָּרִים.

ניקוד: יאיר בן־חור

התמודדות עם זיכרון מכאיב המשחק בתודעה ולא מניח, והניסיון להתרחק ממנו, "להתבונן מעבר לו".

3 תגובות

  • יובל

    שיר יפה. רמת ההפשטה מעניינת: "הָעֵינַיִם מְשׁוֹטְטוֹת בַּמִּישׁוֹרִים הַמִּשְׂתָּרְעִים, הַמַּכְאִיבִים",
    למרות שהשילוב בין מדבר ליער לא הולך הכי טוב: עדיף היה להסתפק באחד מהם או להפריד.

    • חבצלת

      יובל, תודה.
      אמנם, אפשר אולי היה לערוך את השיר הזה מעט טוב יותר (הוא מאוד ישן), ורעיון ההפרדה אכן מעניין, אבל איני מסכימה איתו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *