שירה

בבית העצב / רחל בכר

 
בְּבֵית הָעֶצֶב שׁוֹכְנוֹת
עֵינַיִם
בְּבֵית הַפַּחַד
לֵב
מִמְּעוֹן הַחֲרָדָה פּוֹרְחוֹת
הַנְּשִׁימוֹת
רַעַד מִסְתַּנֵּן מֵהֵיכַל
הַמְּצוּקָה.
 
רַק סֶדֶק דַּק
לַהִגָּיוֹן
חָרִיץ צַר
לַהַבְטָחָה
עוֹד יִבָּנֶה מִקְדָּשׁ
לַצְּחוֹק
וּמִזְבֵּחַ
לָרֹן.

32 תגובות

  • שלומי רומנו

    שיר נהדר המתאר בפשטות את כל הרגשות השליליים ולבסוף משאיר תקווה שיהיה טוב ושמח

    • רחל בכר

      לרגשות השליליים כח גדול והנטייה שלנו לאפשר להם להשתלט., אבל צריך לקרוא עליהם תיגר ולגבור עליהם.
      תודה.

  • עדה ק.

    זה תיאור יפה ונכון של תחושה מוכרת: כשההיגיון אומר שיהיה שיפור אבל הרגש מסרב להאמין. בסןף בדרך כלל מתברר שההיגיון צדק.

  • אסתי

    מאחלת שההיכל של המצוקה יתכווץ לצריף ושמקדש הצחוק יבנה וישמש עלייה לרגל לכולנו.

  • אריאלה

    מודה שחששתי לקרוא שיר בשם שכזה.. אך לאחר הקריאה נותרתי עם חיוך מתחת לעיניים ובתוך הלב
    תודה רחל על עצירה בזמן לחשיבה והתרגשות

    • רחל בכר

      תודה יותם בני מוסר ד"ש בחזרה.
      מזבח לרון מהסיבה הפשוטה מנהג היהודים היה להביע את אסירות התודה בזבח ובמקרה דנן הצחוק והשמחה ראויים הם לציון שבהוקרה.

  • ארלט

    'התקווה – חיים, והחיים – תקווה', אומר פתגם צרפתי. וזאת למרות העצב, הפחד והחרדה הממלאים את חיינו. תודה, רחל, לך ולליריקה. אהבתי את שירך. נחוצה לנו מעט תקווה בשעה גורלית זו…

  • צחי

    בְּבֵית הָעֶצֶב שׁוֹכְנוֹת
    עֵינַיִם
    בְּבֵית הַפַּחַד
    לֵב
    העצב והשמחה אמנם שוכנים בבתים נפרדים ,אבל המקדש מאחד את כל השמחה והצחוק ואת כל הרגשות החיוביים.
    מקסים ומרגש

  • מוטי

    רַק סֶדֶק דַּק
    לַהִגָּיוֹן
    חָרִיץ צַר
    לַהַבְטָחָה
    עוֹד יִבָּנֶה מִקְדָּשׁ
    לַצְּחוֹק
    וּמִזְבֵּחַ
    לָרֹן.

    לעיתים, אכן, זה כל מה שדרוש כדי לשנות את מסלולה של ספינה כבדה אל עבר יעד חדש לחלוטין מזה שאליו היא הייתה מכוונת לפני כן. "סדר צר להגיון, חריץ צר להבטחה".עולם הרגש הוא עולם כאוטי, שעלול גם להיות הרסני לעיתים באופן בלתי הפיך.יחד עם זאת מרבית בני האדם חווים את הסבל, חווים את הבלבול, הפחד, החרדה ויש להם בו זמנית גם את היכולת והכלים לצאת מהמצבים הללו, להכיל אותם, לכוון אותם.מכנים זאת התפתחות על ציר הזמן וזה ממש דומה להתפתחותם של בני ישראל החל מיציאת מצריים(ועוד לפניה|)ועד הגיעם אל המנוחה והנחלה,אל "ההבטחה","בארץ זבת חלב ודבש (שהתברר שהיא לא בדיוק זבת חלב ודבש כל הזמן ויש להיאבק כדי לשמור אותה כזאת:)

    אין חוויה של סבל ללא עונג והנאה ולא חוויה של הנאה ועונג ללא סבל. בעולם התופעות הן באות בכפיפה אחת.
    דבר זה צויין גם על ידי הבודהא כבר לפני אלפי שנים והיום המדע מתאר זאת באמצעות תיפקודם השונה של מגוון נוירוטרנסמיטרים במוח (או היעדרם או חסרונן אפשר לומר במידת מה).

    איפה האדם בכל זה? היכן שהוא תמיד היה .בתווך, באמצע, בונה את עצמו מכל החומרים כולם, מהסבל, מההנאה, מהחיים, מהמוות.מלכד את הכל לכדי יצירה חדשה, הבנה חדשה, אופקים חדשים.המסע נמשך.

  • רחל בכר

    תודה מוטי.
    מתפעלת תמיד מעומק קריאתך ומתגובותיך המעוררות אותי לחשוב בכיוונים חדשים..

השאר תגובה