שירה

* / אליה פרנק

 
זֶה הַכֹּל תֵּאוֹרְיוֹת
בְּטֶרֶם חֲלוֹם
עִם חֲבֵרָה, גַּעְגּוּעַ וְחַלָּה עִם שׁוֹקוֹלָד
בְּמַאֲפִיָּה בְּבַת יָם גְּבוּל רָמַת גַּן
הַמּוֹכֶרֶת מָכְרָה קֶסֶם
וַאֲנַחְנוּ הִרְגַּשְׁנוּ גַּם
שֶׁחֶסֶד וְקֹדֶשׁ הֵם כָּאן
עַכְשָׁו וּלְעוֹלָם.

ניקוד ועריכה: יאיר בן־חור

תגובה אחת

  • אריק

    גבול בת ים רמת גן? חפשתי אפילו במפה, בהיותי מגבעתיים ועובד בבת ים.
    אבל ואולי – הקסם שמכרה המוכרת הוא "הידיעה שהדובר/ת נמצא/ת במקום המחבר שני מקומות רחוקים זה מזה".
    הפתיחה של השיר מאיינת את סיום השיר, ובכך הופכת אותו אירוני, בעל שני מישורי משמעות – המציאות והקסם, כאשר המציאות חותרת תחת הקסם. שהרי הכל בגדר "תיאוריות" בטרם מימושן, ולא נמכרה חלה, ולא בוצע שום קסם, לא כאן ולא עכשיו.
    אני מנסה לברר ביני לביני מה בין בת ים ובים רמת גן, לבד מהיותן חלק מהמטרופולין גוש דן, לבד מהיותן גובלות בתל אביב ולבד מהחלצותן בעשורים האחרונים מהיות "ערי שינה" או פרברים של המרכז תל אביב. אולי היותן ערים בעלות אופי עדתי מובהק, אם כי בת ים היא עיר המחליפה שיטתית את זהותה העדתית מדי עלייה גדולה חדשה לישראל. רמת גן תוארה על ידי ההיסטוריון [ ג. קרסל ] של גבעתיים כעיר בורגנית, שעל תושבי גבעתיים להמנע ממנה בכל כוחם, בשל ההשפעה הרעה.

השאר תגובה