שירה

שלושה שירים / יובל גלעד

 
*
סְתָו מֵפִיץ נְגִיפִים
שֶׁל פָשִׁיזְם וּבְדִידוּת
עָנָף שָׁבוּר, מֻטָּל
כְּחוֹלֶה קוֹרוֹנָה
מְבוֹדָד בְּבֵית חוֹלִים.
הָעוֹלָם סָגוּר כִּתְרִיס
שֶׁל בַּיִת וֶנֶצְיָאנִי
מֻכֵּה מָוֶת.
מַנְהִיגִים סַמְכוּתָנִיִּים
הָפְכוּ אֶת הַקִּיּוּם
לִמְכֹעָר, קַטְלָנִי וְצָפוּף
כְּמוֹ בֵּית כְּנֶסֶת
בְּיוֹם כִּפּוּר בִּזְמַן מַגֵּפָה.
 
*
בְּמָקוֹם בּוֹ
הָעֹנִי גָּר
בֶּטוֹן מְפַסֵּל
פָּנִים עֲיֵפוֹת
לְחֹסֶר הַבָּעָה,
וְצִלְלֵי אָדָם
חוֹלְפִים מַהֵר
בִּרְחוֹב רֵיק
אָדִישׁ וּמְכֹעָר
כְּמוֹ הָעֹשֶׁר.
 
*
כַּדּוּר הַרְגָּעָה
נִלְגָּם עִם מַיִם,
דִּמְמַת אֲגַם
בְּכַדּוּר לָבָן,
חִבּוּק כִימִיקָלִי
מַשְׁתִּיק חֲרָדָה
וּמַחְזִיר לָעוֹלָם
אֶת יָפְיוֹ
לְשָׁעָה קַלָּה.

9 תגובות

  • רון גרא

    3 שירים תקופתיים, הסתו מפיץ נגיפי פאשיזם ובדידות-רמז לכל מה שקורה לנו, הבדידות מתורת כענף -זלזל, שצנח לו, (ביאליק צנח לו זלזל)אנשים מסתגרים, עייפים, רחובות ריקים, והמנהיגים הופכים את חיינו למכוערים.(סמכותיים למה?להזיק)העוני גובר, אנשים לא מתפרנסים צללי אדם,לעושר במצב כזה אין כל משמעות.גם כדור הרגעה יכול להשתיק חרדה לשעה קלה.נהדר

  • לאה צבי (דובז'ינסקי)

    שלושה שירים המתארים את המצב הנוכחי, המגיפה, הבדידות, המצב המדיני, הקשיים הכלכליים, הדיכאון, שירים יפים ועצובים וכל כך עכשווים. תודה

  • רחל בכר

    העולם יפה, האנשים פחות ועד שלא נפתח את לבנו ולא נדע להתבונן מסביב ולזהות את עצמנו, יש לנו דרך ארוכה מאד לעשות.
    מזדהה במיוחד עם השיר האחרון , כי לולא הגלולה היכן הייתי באה?

  • זיוה גל

    השיר השני מתחיל בעוני ממשיך בתיאור מגורי העוני ומתהפך לעושר.
    נוצר שוויון מלאכותי בין העושר והעוני אך ורק מהזווית המכוערת שלו.
    זה יפה מאוד איך אפשר לעטוף את.שניהם באוקסימורון מבריק.
    התחושה שנוצרת היא של גוש בטון שחוסם כל הבעה.
    הזרה של מציאות אשר בה השחקנים הראשיים הם צללים בתוך בדידות
    ומה נותר לצללי האדם רק למהר כדי לא לספוג עוד אדישות וכיעור, כי כמה אפשר להכיל.

    בשיר הראשון המקדים ופורש את המוטיבים: בדידות הסתגרות ושבר של עולם מוכה פשיזם אימת מוות
    וחטאים. גם כאן השיר מתחיל בנגיפים {של פשיזם} ומסיים במגיפה. עולם ששינה ממנהגיו, עולם קר ומנוכר ולא מוכר.

    השיר השלישי סרקסטי וחזק אם מתעלמים מהעצב הוא מתחיל בתיאור אידילי (מבחינתי אולי הייתי מעבירה את "כדור הרגעה מתחילתו אל סופו איזה יופי של דממת אגם מתעתעת שנלגמת עם מים נוף כביר עד שמגיעים לחיבוק כימיקלי (ברררר…)
    המשורר לש את העולם. העולם הופך להיות פלסטי אך מנוכר ומר כמו גלולה.

    מה לומר? כבר אמרו לפניי ממש נהדר!

  • אור א

    חזקים השירים, משקפים הלך רוח פרטי וכללי
    השיר האחרון חיסל אותי סופית ולו בשל העובדה שהמשורר יודע/רואה שהעולם יפה
    גם אם אפשר להציץ בו רגע קל ורק דרך מתווכי משככים

    • יובל

      תודה אור, זיוה, לאה-צבי רון ורחל. משמח שהשירים נגעו קצת, והעולם באמת יפה,
      אבל הטבע האנושי פשיסטי.

      לא התייחסתם לבית הכנסת הצפוף מהשיר הראשון, אז אוסיף הערה מיותרת למדי לגבי האסון הישראלי ובכל זאת:
      הפשיזם צבר תאוצה כשאלוהים או אלוקים כפי שהיה מכונה פעם, הפך ל"השם", אותו ייצור זולל כל
      שמוכן לקבל כל מסורתי ודתי לייט ולהרעיף מחסדיו גם על מי שאינו מקיים אף מצווה, פרט לקידוש בשישי
      גם אם הולכים לקניון בשבת (כשהם עוד היו פתוחים).
      אלוקים של פעם, לכל הפחות היה תובעני, וגם פחות ממוקד בהענקת חסדים, זיווגים,
      כסף ותהילה, ב"ה. דת אינה דבר רע חלילה, וגם לא אלוהים, אבל "השם" הזה שנדחף לכל משפט כיום,
      הוא פשיסט, והוא זה שמחסל את המקום הזה, וצורת האמונה הנהנתנית נרקיסיסטית אלימה גזענית כלפיו,
      במדינתנו היהודית לנצח נצחים. כל זה כמובן לא נובע בהכרח מהשירים, אלא מבית הכנסת הצפוף וגדוש בחולים בלי טיפת כבוד לחיי אדם (מתפללים בחוץ יפים בעיניי).
      בשם השם לא נעשה ולא נצליח.

  • אריק

    כהחלטה אסטרטגית ממדרגה ראשונה בחרתי לא להגיב לאף שיר שלך, גם אם אני חושב שהוא השיר הכי טוב בעולם.
    אני מקווה שהדבר ישא חן בעיניך, כי כך לא תצטרך להתמודד עם דיבור לא נעים מחד גיסא או נעים במיוחד ממני.

השאר תגובה