שירה

שזיפי סנטה רוזה / שושנה קרבסי

  •  
  •  
  •  
  •  
 
מִי שֶׁלֹּא טָעַם שְׁזִיפֵי סַנְטָה רוֹזָה
רָצוּי בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת עַל רִצְפַּת סוּמְסוּם קְרִירָה
לֹא טָעַם טַעֲמוֹ שֶׁל קַיִץ נֶקְטָרִינִי מִיָּמָיו.
אוֹח….סַנְטָה רוֹזָה וּשְׁזִיפֶיהָ,
מְחֻצְּפֵי שְׂפָתַיִם
כְּתַגְרָנִיּוֹת בַּשּׁוּק.
 
הַדּוֹר הַזֶּה אֵינוֹ בָּקִיא בְּהִלְכוֹת סַנְטָה רוֹזָה
נִבְהָל מִנֶּתֶז עָסִיס הַנִּגָּר תַּחַת הַחֻלְצָה,
לֹא מֵבִין בְּרִבָּה מַאֲדִימָה
הַמְרַקֶּדֶת לְאִטָּהּ בְּסִיר אֶמַיְל
לֹא קוֹרֵא עֲתִידוֹת בִּבְהִיָּה בֶּחָלָל
לְאַחַר כּוֹסִית שֶׁל שְׁכַר שְׁזִיפִים
שֶׁהֻטְמַן בְּמַעֲמַקִּים אַפְלוּלִיִּים
עַד לִהְיוֹתוֹ שִׁיר הַלֵּל
לִיפִי אִשָּׁה.
 
הַדּוֹר הַזֶּה אֵינוֹ מִתְעַכֵּב אֵצֶל הַדּוּכָן שֶׁל סַנְטָה רוֹזָה,
נִדְרָשִׁים לוֹ טְעָמִים חֲזָקִים
כְּדֵי לָבוֹא אֶל סִפּוּק טְעָמָיו.
 
יָכֹלְתָּ לַחֲשֹׁב שֶׁזֶּהוּ שִׁיר הַלֵּל
לִשְׁזִיפֵי סַנְטָה רוֹזָה, וְזֶה נָכוֹן,
אַךְ זֶהוּ גַּם שִׁיר עַל דּוֹר־דּוֹר וּטְעָמָיו,
דּוֹר־דּוֹר וְהַחְמָצוֹתָיו,
בְּעֵת הַדְּהִירָה קָדִימָה
עַל הַסּוּסִים הַגְּדוֹלִים.
 
זֶהוּ שִׁיר צְבִיטָה בַּלֵּב,
אֲנָחָה, כְּדֶרֶךְ הַזְּקֵנִים
אֲשֶׁר אֵינָם מְבִינִים
"שֶׁכָּכָה? לַחֲלֹף עַל פָּנָיו הַבּוֹהֲקִים שֶׁל דּוּכַן סַנְטָה רוֹזָה?"
"אָח…..מִי שֶׁלֹּא טַעַם שְׁזִיפֵי סַנְטָה רוֹזָה…"

ניקוד: יאיר בן־חור

4 תגובות

  • רחל מדר

    שושנה הפלאת לכתוב ואני אומרת אמן לשיר שלך ולכל מלה שבו.
    מאוהבת סנטה רוזה אדוקה,
    רחל מדר

  • רחל בכר

    לפעמים אני מתקשה להאמין בצירופי המקרים שמלווים אותי.
    בשבת הזכרתי את אותם שזיפים שהיו בחצרות שלנו והשכנים. כמויות בלתי ניתנות לאכילה.
    הכנו ריבות וזללנו מרקחות וסתם שזיפים שנקטפו ישירות מהעץ.
    איזו נוסטלגיה.
    נהדר.
    אגיב בהמשך, כי אני נאלצת לצאת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *