שירה

התבוננות / רונן בלומברג

  •  
  •  
  •  
  •  
 
הִתְבּוֹנַנְתִּי פְּנִימָה וְרָאִיתִי
אֶת יַם הַצַּעַר וְהַדְּמָעוֹת
הוֹפֵךְ בְּגַלָּיו צוּקִים אֵיתָנִים
לָעֲצָמוֹת אֲבָנִים.
רָאִיתִי אֶת הַתִּקְוָה
זוֹרַחַת כָּל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ
וְשׁוֹקַעַת כְּאַכְזָבָה כָּל עֶרֶב.
וּשְׁמֵי הַלַּיְלָה מְאִירִים בְּאַהֲבָה וְחֹפֶשׁ
בְּמֶרְחַק שְׁנוֹת אוֹר בִּלְתִּי נִתָּנִים לְמִמּוּשׁ
וְאוֹרָם מוֹצִיא מִדַּעְתָּם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
רָאִיתִי אֶת הַיְעָרוֹת
נִשְׂרָפִים בְּאֵשׁ שֶׁל כַּעַס וְזַעַם
הַמַּשְׁאִירָה אַחֲרֶיהָ אֲדָמָה חֲרוּכָה.
אֶת שֶׁלֶג הַפַּחַד הַלָּבָן
מַקְפִּיא וְשׂוֹרֵף אֶת הַחַיִּים
פָּנָיו חִוְּרִים וְגוּפוֹ מִפְלֶצֶת.
רָאִיתִי אֶת הַבּוּשָׁה הַמִּתְחַבֵּאת בָּאֲדָמָה
מְנַסָּה שׁוּב וָשׁוּב לִקְבֹּר אֶת עַצְמָהּ
וְאוֹכְלֵי הַנְּבֵלוֹת לוֹעֲגִים לָהּ סְבִיבָהּ.
אֶת שִׁלְטוֹן הַגַּאֲוָה וְהַיְהִירוּת
וְאֶת מְשָׁרְתָם הָעַרְמוּמִי וְהַבּוֹגְדָנִי
הוֹלְכִים לְאַט וּבוֹחֲנִים בַּהֲנָאָה
צִבְאוֹת שְׁלָדִים וּכְלֵי נֶשֶׁק שְׁבוּרִים
וְהַיּוֹעֲצִים נוֹעָצִים כֵּיצַד לְהָבִיא עוֹד מִלְחָמָה.
רָאִיתִי אִכָּרִים אֶבְיוֹנִים
עֲמֵלִים לְגַדֵּל לֶחֶם לְמַעַן יַלְדֵיהֶם
וּקְצִיר הַתְּבוּאָה נִלְקָח כְּמַס הַמַּמְלָכוֹת.
רָאִיתִי הַכֹּל מִמְּעוֹף צִפּוֹר
מַעְלָה גָּבוֹהַּ בַּשָּׁמַיִם
כֵּיצַד הַכֹּל מִתְהַפֵּךְ וּמִתְאַזֵּן
נִשְׁפְּךָ וְאֵינוֹ מִתְמַלֵּא
נִשְׂרָף וְאֵינוֹ כָּלֶה
טוֹב וְרַע כְּלוּאִים בַּזְּמַן.

ניקוד: יאיר בן־חור

4 תגובות

  • אריק

    אני לא אוהב שירה פוליטית, והסיום המרפרר לסנה שבוער ולא אוכל, אולי מזהה את ה"נשר הגדול" עם אלוהים או למצער המשורר "רואה הכל".

  • יובל

    מעולה. מעין שיר של נביא זעם אקטואלי' עם אנאפורות ("ראיתי.."). יש גם עבודת לשון מטאפורית משובחת:
    שֶׁלֶג הַפַּחַד הַלָּבָן
    מַקְפִּיא וְשׂוֹרֵף אֶת הַחַיִּים
    פָּנָיו חִוְּרִים וְגוּפוֹ מִפְלֶצֶת.

    והתייחסויות היסטוריות לצבאות ואיכרים וממס ממלכות, אין חדש תחת השמש, במבט מעוף הציפור בכל אופן.
    מזכיר קצת את ציוריו האפיים של ברויגל, הפנורמות הביקורתיות על חיי הכפר.

  • רחל בכר

    בהתבוננות הפנימית ניתן לראות בבירור את הרוע והכעס, את ההרס והצער. אך כשהמבט הוא אל החוץ (ראיתי הכל ממעוף הציפור) הדברים משתנים מגלים גם הדברים המנחמים – התקווה.
    האיזון נשמר והוא ששומר על שפיותנו ומונע מאיתנו ייאוש, הרוע מפעפע לקרבנו מבלי היכולת להתנגד..
    תודה על השיר.

  • רוני גרא

    שיר חכם, על הפוכות-כיצד הצער והדמעות יכולים להפוך צוקים איתנים-לאבנים., השמש הזורחת עם תקווה ,שוקעת עם ערב ועמה אכזבה..ובקורת על היועצים, הערמומיות הבוגדנות שלהם.והמסים הרבים.רמז למה שקורה פה יום, עם סגירת חנויות, ואנשים הנשארים ללא פת לחם.
    מקווה ש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *