שירה

שעת מרפסת / עודד פלד

לזכרו של נתן זך

בַּמִּרְפֶּסֶת,
שְׁעַת דִּמְדּוּמִים, יוֹשֵׁב
אָדָם שֶׁאֵינִי מַכִּירוֹ, פָּנָיו
סְגֻלִּים כִּלְחָיֵי הָעֶרֶב, קַשּׁוּבִים
וְרַכִּים
 
בַּמִּרְפֶּסֶת,
שְׁעַת דִּמְדּוּמִים,
נִפְתַּח לִי נוֹף שֶׁאֵינִי מַכִּירוֹ,
אִשָּׁה בְּגַבָּהּ אֶל צֹהַר הָאוֹר, רֹאשָׁהּ
שָׁמוּט עַל שֻׁלְחָן, מִתְיַפַּחַת
 
וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁצַּעַר כָּל-כָּךְ בָּעוֹלָם.
הִנֵּה, שְׁעַת מִרְפֶּסֶת. בְּצֵל הָאוֹר
הָרוֹחֵק, אָדָם שֶׁאֲנִי מַכִּירוֹ
לִפְנַי וְלִפְנִים, מַנִּיחַ יָד
עַל כֶּתֶף אִשָּׁה

7 תגובות

  • תמי

    השיר נהדר בעיני. יש בו אוירה, קצב שמתאים לאוירה ותמונות שמשתלבות בשניהם באופן מעורר חמלה

  • לאה צבי (דובז'ינסקי)

    שיר יפה ומרגש , תופס רגע יחודי עם צבעים ורגש עזים. תודה

  • רון גרא

    שיר לרוחי
    אִשָּׁה בְּגַבָּהּ אֶל צֹהַר הָאוֹר, רֹאשָׁהּ
    שָׁמוּט עַל שֻׁלְחָן, מִתְיַפַּחַת
    אָדָם מַנִּיחַ יָד
    עַל כֶּתֶף אִשָּׁה
    אָדָם שֶׁאֵינִי מַכִּירוֹ, פָּנָיו
    סְגֻלִּים כִּלְחָיֵי הָעֶרֶב, קַשּׁוּבִים
    וְרַכִּים
    הדמדוים, האור, העצב-הכל נשקף מן המרפסת-בעיני המתבונן-הדובר.

  • אריק

    התקף לב, פניו סגולים, ואני – "הרוח"/ "הנפש" / "הנשמה"
    תמונת הנוף הקלאסית- האייקונית – של צדודית אשה באור הופכת לתמונה איקונית של אבל.
    והמת מנחם האשה באבלה.
    שלושה מהלכים בשיר אחד. שלוש תמונות, שכל אחת יכולה להפוך לתמונת מוות או אבלות בפני עצמה.המרפסת משני הבתים הקודמים הופכת ל"שעת מרפסת" והיא סימן נוסף ל – "צער כלכך בעולם".
    בהחלט שיר פרידה, האם שיר קינה עצמי [ ללא הטראראם של דב"א, שאף הוא חגג את מותו בטרם מת ] אין בו קצת מהאירוניה, שהרי הכותב חי וקיים ומותו יהא, מתי?
    בשעת ערב, בשקיעה, על המרפסת, כלומר ישנה גם פנטזיה צבעונית של "שעת המוות" [ הסגול והשקיעה מזכיר לי קצת את מוות בוונציה, הצבעוניות ההדוניסטית והמתפרקת על רדע השקיעה.
    שיר יפה

השאר תגובה