שירה

* / חגית קופפר צ'רקה

  •  
  •  
  •  
  •  

סָבְתָא שֶׁלִּי הִיא אֶבֶן עֲשׂוּבָה
וְאֵין לָהּ הוֹפְכִין.
נְקִיקֶיהָ סוֹפְחִים אֶל קִרְבָּם אֶת הַזְּמָן
וּמְעַט מִכָּל שֶׁעוֹבֵר עַל פָּנֶיהָ.
 
עִקְבוֹת מֵי נְהָרוֹת, סוּפוֹת שֶׁל חֹל וְשָׁנִים,
וְעָפָר, וְהַרְבֵּה צְבָעִים אֲדֻמִּים
הָפְכוּ אֶת גּוּפָהּ הֶחָרוּץ לַזָּקֵן.
זִקְנֵי חֲרִיצֶיהָ כָּעֵת מְקַבְּלִים
חִזּוּקִים שֶׁל אַבְנִית וְאֵזוֹב וְטַחַב
הַכֹּל מִצְטַבֵּר בָּהּ וּמִתְכַּוֵּץ
נִקְמָץ וְנִדְחַק אֱלֵי פְּנִים—
 
סָבְתָא שֶׁלִּי שְׁחָיֶיהָ הָיוּ
כַּפּוֹת שֶׁל יָדַיִם נוֹתְנוֹת וְסוֹמְכוֹת
לוֹטְפוֹת וּמוֹחוֹת
לָשׁוֹת בָּצֵק וּבְרָכוֹת
וְכָל יֵשׁוּתָהּ פְּרוּשָׂה הָיְתָה כִּמְנִיפָה –
הִשְׂכִּילָה לְהַשְׁקִיט הַשְּׁבָרִים בְּקִרְבָּהּ,
וְלִשְּׁדָהּ הָעָיֵף עָסוּק כָּל הָעֵת
בִּשְׁאִיפַת הַקְּלִפָּה אֶל גַּרְעִינָהּ
עַד תֵּעָלֵם
בִּכְבֵדוּת אֵין קֵץ

12 תגובות

  • רחל בכר

    שיר הנצחה נהדר לסבתא שלא תשוב. , מעבר בין הזמנים ממחיש היטב את הצער וההשלמה עם הכאב והאובדן, ניכר גם חוסר האונים מפני פגעי הזמן בגוף המזדקן. אהבתי את הדימויים והשיר נפלא.
    (הזכיר לי את שיר "האדם עץ השדה" ).

  • לאה צבי (דובז'ינסקי)

    שיר נפלא ומרגש, הדימוי של הסבתא לסלע והתיאורים החזקים, ממש אהבתי !!

  • אריק

    איזו קינה מופלאה. ההתפתחות במבנה הבית מרתק אף הוא – מ-4 דרך 7 אל ה-10. התוספת הזו של שלוש שורות בכל פעם לבית הקודם מייצרת נרטיב מעניין, אבל גם היבט אסתטי המפתח באיטיות את דמות הסבתא הזו, שהיא אמא אדמה, אולי תבל, אך גם הסבתא הפרטית והאישית.
    השיר והיחס אל הסבתא מזכיר לי את ספרהּ של אולגה טוצ'ינסקי [ כלת פרס נובל לספרות ] "ספרי יעקב" בו אחת הדמויות היא ינטה, סבתא של יעקב פרנק שנשארת בחיים והופכת ברבות הימים לחתיכת ענבר טהורה, שגם מאתיים שנים אחרי "מותה" הצילה יהודים מהשמדה.
    ושוב, בשל המטאפוריקה הגיאוגרפית והטופוגרפית, הגיאולוגיה וחקר הסלעים אני גם נוטה לראות בשיר מעין הדהוד למיתוס בריאת העולם הבבלי, אפילו היהודי ששאב משם [ תיהמת, תהום ], ואולי רפרנסים גם למיתוסים יוונים או שמיים קדומים יותר.
    אהבתי.

  • רחל מדר

    חגית אני אוהבת את צירופי המילים שלך בשיר, את תאוריה של סבתא שלך. יש כאן חידוש של תיאורים מעולם דימויים שבדרך כלל לא משמש בשירים מסוג זה.
    הפכת את סבתא למשהו חדש, ייצוג של גוף זקן וזיכרונות כמשהו חדש כאילו מיצג.

  • דן אלבו

    הדימוי של סבתך לאבן או לסלע מתקדם לאורך כל החלק הראשון ודימויה לכפות ידיים בחלק השני של השיר, שני הדימויים משכנעים ביחס למדומה. אהבתי את השיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *