שירה

ירושה / תמי קויפמן

  •  
  •  
  •  
  •  

אֲנִי מַנִּיחָה אֶת גּוּפִי עַל
הַכֻּרְסָה הַיְּחִידָה שֶׁיָּרַשְׁתִּי.
סַבְתָּא פְלוֹרָה עֲדַיִן כָּאן,
רֵיחַ יַסְמִין שָׁבוּי בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ
וּמְרַכֵּךְ אֶת תַּלְתַּלַּי הַסּוֹרְרִים.
בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, הַמִּשְׁקָל שֶׁלִּי
מְבַסֵּס אֶת עַצְמוֹ בַּחֲרִיצִים שֶׁבֵּין
הַתְּפָרִים

ניקוד: ענת קוריאל

9 תגובות

  • אריק

    התכנסות הדורות, העברת החכמה, מוכנות להוריש הלאה.
    אהבתי ונזכרתי בכיסא שירשתי מסבתי, שהיה של סבי [ כיום הכסא בן יותר ממאה ]. עוד לא התבקשתי להוריש אותי, אבל זה יבוא.

  • חוה תמר דניאל

    אֲנִי מַנִּיחָה אֶת גּוּפִי עַל, הַכֻּרְסָה הַיְּחִידָה שֶׁיָּרַשְׁתִּי – מניחה את גופה, בכל רמ"ח אברייה ושס"ה גידייה, רגשותיה ושעותיה עלי אדמות, על המשענת היציבה, אותה הורישה סבתא פלורה, העצמה, בימים פחות טובים.
    הַכֻּרְסָה הַיְּחִידָה – אין עוד מלבדה, להניח עליה, את מאורעות החיים, זיכרון ריח היסמין – מנחם – וּמְרַכֵּךְ אֶת תַּלְתַּלַּי הַסּוֹרְרִים.- את מורכבות אופיה הסוער.
    על הכורסה של סבתא פלורה, מוצאת שלווה, גם אם הנחמה מצויה, רק לעיתים.. בַּחֲרִיצִים שֶׁבֵּין הַתְּפָרִים.
    שיר נפלא מאוד!!
    תודה רבה.

  • דן אלבו

    אהבתי.
    "סַבְתָּא פְלוֹרָה עֲדַיִן כָּאן,
    רֵיחַ יַסְמִין שָׁבוּי בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ
    וּמְרַכֵּךְ אֶת תַּלְתַּלַּי הַסּוֹרְרִים."

    מאוד אהבתי
    דן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *