שירה

יתומה מארץ | שני ארנהיים

  •  
  •  
  •  
  •  

אֵין לִי אֶרֶץ,
נַפְשִׁי לֹא תֵּדַע
שְׁלֵמוּת עַל אֲדָמָה.
אֵין לִי אֶרֶץ,
גַּם לֹא דָּם וּזְעָקָה
נִשְׁפֶּכֶת וּסְדוּקָה.
אֵין לִי אֶרֶץ,
נַפְשִׁי רוֹעֶדֶת אֲדָמָה
וְחָפְשִׁיָּה מִכְּאֵב
גְּדִילַת שָׁרָשֶׁיהָ.
אֵין לִי אֶרֶץ
לָמוּת לְמַעֲנָהּ.

ניקוד: יאיר בן־חור

3 תגובות

  • אריק

    רק בשל השפה בה נכתב השיר, אני נוטה לראות בו התיחסות למצב האנושי של היהודי – נדודים, היעדר קיבעון, ויתור על שורשים – או בקיצור – הפניית עורף לכל מה שקונקרטי-לאומי-לאומני לטובת האוניברסליזם של גדולי המהפכנים שמוצאם היהדות.
    ברור ששיר מחאה זה מרפרר לטקסטים פגאניים, לטקסי מוות חוזרים ונשנים ולשירה פטישיסטית-אירוטית המאפיינת את "שירי א"י הישנים והטובים".
    חג שמח

  • רחל בכר

    הרפרור לשיר "אין לי ארץ אחרת" מאד ברור, אלא שבשיר זה המצב כאוטי, אין כלל ארץ, אפילו בשביל למות למענה.
    אהבתי את ההתייחסות לכאב בעת גדילת השורשים, מקורי ומעניין.
    חג שמח.

  • תמי

    תודה על השיר. קראתי אותו בשני אופנים, ברובד הקונקרטי, אין לי ארץ, וברובד הסימבולי, ארץ כרחם, כעוגן פנימי, ארץ כנחמה לנפש. תודה על השיר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *