שירה

חרם / טלי כהן־שבתאי

  •  
  •  
  •  
  •  

נָדַרְתִּי לִשְׁמֹר עַל הַיַּלְדָּה הַזֹּאת
לִכְשֶׁאֶגְדַּל
בְּכָל הָאֶמְצָעִים הַקַּיָּמִים
שֶׁנִּשְׁמְרוּ לָהּ
לְעֵת שֶׁ
תּוּכַל לִפְעֹל.
 
כְּכֶסֶף יְרֻשָּׁה הַנִּפְרָע בְּשָׁעָה
שֶׁצַּד הַמַּחֲזִיק
כְּבָר לֹא סָבִיל
וְעַל כֵּן
בָּאָה הַיָּזְמָה.
 
לָתֵת לָהּ מִבְטַחִים
בְּעֵת הַזְּרָעִים
קָלוּ לְחִטָּה בַּוָּאדִי הַסָּמוּךְ.
 
עַל אוֹתוֹ עִקָּרוֹן
כָּךְ בָּשְׁלָה הַיַּלְדָּה לְאִשָּׁה.
 
הַיַּלְדָּה הַזֹּאת שֶׁיָּשְׁבָה עַל מַעֲקֵה הַגָּדֵר
בְּרַחֲבַת מִגְרַשׁ
הַמִּשְׂחָקִים
וִילָדִים זָרְקוּ עָלֶיהָ עָלִים
קְטוּפִים
וְגִדְּפוּהָ
בְּעוֹדָהּ מְחַפֶּשֶׂת מְבֻגָּר שֶׁיָּלִין
אֶת בִּכְיָהּ
 
לָקַחְתִּי דַּף פֵּרוּשׁוֹנִים שֶׁמַּטְּרָתוֹ
לְהַבְחִין בֵּין עֲרָכִים שׁוֹנִים
בַּעֲלֵי שֵׁם דּוֹמֶה לְחר"ם
 
הִגַּעְתִּי לְרָמָ"ח, מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים בָּאָדָם
 
לַיַּלְדָּה הַזֹּאת הָיוּ אַרְבָּעָה.
הִיא הָיְתָה מֻחְרֶמֶת.
זֹאת אֲנִי.

ניקוד: יאיר בן־חור

3 תגובות

  • אריק

    שיר מעניין מאוד. יש לו אופי חזק של שיר "לאחר טיפול" או בסגנון "יצאתי מהארון". אין בכך דבר פסול או רע. נהפוך הוא. מבחינה אמנותית הפיזור של האירועים הקשים נותן לשיר עומק רטורי ואסתטי חשוב. עם זאת, לענ"ד, כבר מהטור השני ברור שהדגוברת בשיר שרה את עצמה, לכן הבית האחרון, מיותר. נכון שיש בו רפרור לשיר ילדים אחר, בו העולם מלא, שלו, בטוח, אבל לענ"ד האפקט של האלוזיה [ארמז, רמיזה ] לא מתגבש לשלם משמעותי.

  • רחל מדר

    טלי, אני כל כך איתה עם הילדה הזו.
    אמנם לא חוויתי זאת אבל כמורה הייתי רגישה מאוד לחרמות על ילדים.
    השיר מאוד יפה כמו כל כתיבתך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *