שירה

תוכחה / רחל בכר

  •  
  •  
  •  
  •  

הוּא לֹא טַרְזָן
וְאַתְּ לֹא גֵּ'יִין
בְּיַעַר הַבְּרֵאשִׁית שֶׁבְּרָאתֶם
נָחָשׁ מַשִּׁיל אֶת נְעָלָיו
וְאַגָּסִים תְּלוּיִים עַל עֵץ
הַדַּעַת,
נוֹפְלִים אֶל מוֹתָם
בִּנְהַר אַרְבַּעַת הָרֹאשִׁים.
 
אַתְּ לֹא גֵּ'יִין
הוּא לֹא טַרְזָן
בְּמַמְלֶכֶת הַקּוֹפִים
מְדַלְּגִים
הַיָּמִים
מֵעֵץ לָעֵץ
וְאַתֶּם דּוֹלְקִים
בְּעִקְבוֹתֵיהֶם
חַסְרֵי תּוֹחֶלֶת.

26 תגובות

  • תמי

    רחל, השיר "מתכתב" עם סיפור גן העדן. ואכן, גורש משם האדם וגורשה האישה. אבל השיר גם עוסק בגן העדן הפרטי של כל אחד מאיתנו, וכמה אני בחיינו נוכחים שם ומתי ואיך אנחנו מאבדים את הגן. ואולי, נמצא גן אחר????
    תודה על שירך

  • מיקי הראל

    יקרה, שיר קצר וקולע במטרותיו. כמה משתנה הכל בין הזמנים. כיצד משתנה גן העדן. רומן שנמשך ונמתח אל מעבר לקצה גבול היכולת, ההבטחה לא נשארת לנצח. והנה אנו בני תמותה. משתנים בחלוף בדרך אל חזור. מהו בכלל גן העדן? מי כתב אותו? אולי אותו מחבר שכתב את סיפור טרזן וגיין? ילדי טבע מופלאים… פיקציה לא מקיימת
    לדעתי זהו שיר התרסה או קובלנה לבורא הדברים.

  • מיקי הראל

    יקירה,כמה משתנים הדברים בחלוף. והנה גן העדן משנה פניו וצביונו. ועל עץ הדעת תולים אגסים ומה בכלל הוא גן העדן, אםלא המצאה של הכותבים ואם כוחות הקסם של נעורינו חולפים ואנו נותרים נטולים והרומן מתארך אל מעבר לטווח יכולתו אז כך הוא ואנו נודדים בחיפוש מתמיד אחרי נעורינו האבודים לדעתי אין זו תוכחה, אלא התרסה או קובלנה…

    • רחל בכר

      מיקוש יקרה שלי, תודה על הקריאה והניתוח המדויק.
      אכן התרסה ותוכחה כנגד התמימים שצובעים את העולם בורוד וחיים בפנטזייה.
      אולי אני צריכה להתקנא בהם, כי אני נטועה חזק עם הרגליים בקרקע.

  • עדה ק.

    כמה יפה, הימים שמדלגים מעץ לעץ, ואתם שדולקים בעקבותיהם בלי תוחלת. דבר אינו כמו שחשבנו בגן עדן.
    אהבתי מאוד.

  • אביגיל שמר אהרון

    איזה כבוד שאת חברתי…
    מוכשרת שכמותך..!
    כמה דמיון…כמה פיוטי וציורי…
    אני רואה בדמיוני כבר את התמונה הבאה…
    אשרייך שזכית לצייר לנו שירים קסומים..

  • אביגיל שמר-אהרון

    איזה כבוד שאת חברתי…
    מוכשרת שכמותך..!
    כמה דמיון…כמה פיוטי וציורי…
    אני רואה בדמיוני כבר את התמונה הבאה…
    אשרייך שזכית לצייר לנו שירים קסומים..

  • שלמה רומנו

    אהבתי את צורת התוכחה שבאה לומר שזה כבר לא כמו שהיה פעם ויש שינוי למרות שהדיר מעט עצוב

  • אוגניה

    שיר מבקש ציור
    כל כך ציורי
    האגסים התלויים על עץ הדעת טוב ורע מתבזבזים ככה בתוך כל היופי הזה
    אולי באמת היה עדיף ככה, שיחזרו לטבע.
    קצת (הרבה) קוהלת

    • רחל בכר

      תודה אוגניה.
      ותודה על הרעיון לציור, אנסה ליישם למרות האתגר, כשהרפרנט הוא השיר לי.
      בעבר היה תהליך הפוך שבו ציירתי ובעקבות הציור כתבתי שיר.

  • אריק

    אוי, זה כלכך יפה.
    התודעה העצמית של "מות הארוס" ואולי גם מות הליבידו ואולי גם מות הרומנטיקה. אם כי לגבי זה אינני ממש בטוח, כי השיר עוסק בגופניות, בליבידו שנעלם לו, כמו קוף, כלכך מהר בין אמירי העצים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *