שירה

מתמהמה / רוזי גולן

  •  
  •  
  •  
  •  


הַתַּת-מוּדָע שֶׁלִּי מְאַיֵּם לְהִתְפָּרֵץ,
לִפְרֹק עֹל,
לְסַפֵּר אֶת הַכֹּל.
וַאֲנִי נָעָה בֵּין פַּחַד לִתְשׁוּקָה,
כְּמוֹ מַעֲשׂה אָסוּר שֶׁנַּעֲשָׂה.
אֲנִי פּוֹתַחַת עוֹד פֶּתַח לִקְרָאתוֹ.
מְחַכָּה.
אַךְ הוֹא מִתְמַהְמֵהַּ,
הַתַּת-מוּדָע.

3 תגובות

  • איילת דן

    שיר נהדר. עדין ורגיש. כמוך… וגם אם מתמהמה בוא יבוא, כל מה שאת מחכה לו.

    • רחל בכר

      מה שבא באיומים, סופו להתפרץ כשיגיע לנקודת הרתיחה.
      לטעמי השורה הסוגרת מיותרת, כי זה ברור לי כקוראת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *