שירה

חרקים / יאיר בן־חור

  •  
  •  
  •  
  •  


דָּרוֹם עָלוּם, אָטוּם לִכְלוּם
שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ צְרוּבַת חֲרָקִים.
וּבְטֶרֶם תִּשְׁקַע צוֹנֶנֶת בֶּהָרִים
תַּעֲלֶה לְבָנָה הֲלוּמַת שֵׁכָר וָאוֹר.
שֵׁנָה טְרוּפָה, שֵׁנָה שְׁקוּפָה
לֵיל שִׁמּוּרִים לָבָן הָלוּם.
 
וּבַבַּיִת קָפֶה אֶחָד הָפוּךְ
קָפֶה שֵׁנִי שָׁפוּךְ.
מַמָּשׁ כָּמוֹנוּ.
כָּמוֹנִי. כָּמוֹךָ.

‏15 ביוני, 2021, ‏ה' בתמוז, תשפ"א

11 תגובות

  • רחל בכר

    אני מתייחסת לשיר כאל תזכורת למבצע האחרון ולאלו גם לאלה שקדמו לו, הצרוף "אטום לכלום" נהדר. מדגיש את חוסר האונים של דרי הדרום חסרי הממ"ד או המקלט ואפילו לאלה שכן ממוגנים אין הבטחה למיגון יעיל.
    לילות שימורים רבים מספור ושגרת חיים לכאורה כמו של כל תושבי הארץ אלא על כוס קפה ועיתון.
    קפה ההפוך יכול להשתמע תרתי משמע כך שההפוך והשפוך הם תוצאה של זעזוע, של המלטות מפני הבום כשבדרך למקום "המוגן" לא נזהרים והקפה של הבוקר אינו מעורר כפי שהתיימר להיות, רגע של נחת.

  • אריק

    הפיכת הכיוונים הרגילים של השפה הדבורה, שמטבעה היא לוגית או למצער משקפת תפיסה ריאליססטית/ריאלית של המציאות. השירה כמובן חייבת רק לעצמה, וכך השמש צרובת חרקים, שוקעת צוננת [ האוקסימורון הנהדר, שממחיש את הסוריאליזם בו הבית הראשון מצוי], וכמובן איחוד שני הביטויים בעברית: ליל שימורים, לילה לבן והוא הלום. הלום משכרונה של הלבנה המאירה, והיא מאירה כשהיא רוצה.
    הבית השני חוזר ל"קטנות היומיום", ולהכי קטנות, שגרתיות וחסרות רושם, בטח בהשוואה לבית הקודם. עם זאת, שני הטורים האחרונים, לאחר הפתעת הקפה השפוך.. למה? איפה? הבית נמצא בדרום?
    הקביעות כמונו-כמוך-כמוני מחזירות באחת את השיר לתחום הסוריאליסטי, אל אותה שלמות הפוכה של עולם אטום לכלום.

  • רון גרא

    אוהב מאד.אנו חיים בתקופה של חיים עלומים, ימים אטומים,שמש צרובת חרקים, הלבנה חלומת שכר ואור-אוקסימורון נפלא, שחוזר ג9ם בהמשך.השנה טרופה-שקופה, ליל שמורים והקפה הפוך תרתי משמע כחיינו.
    תודה על השיר .

להגיב על יאיר בן-חור לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *