שירה

מחסני הקיץ הזה / נחי וייס

  •  
  •  
  •  
  •  

רִקְדִי סְבִיבִי גַּם הַלַּיְלָה
אֶתְפֹּס אוֹתָךְ פַּעַם
וְתַדְלִיקִי אֶת הָאוֹר עַל כָּל מַחְסְנֵי הַקַּיִץ הַזֶּה
 
לֹא אֶשְׁמַע אוֹתָךְ רַק כְּשֶׁאַתְּ עוֹזֶבֶת
כְּמוֹ הָעֵץ הַמְּרַשְׁרֵשׁ בַּחָצֵר
רַק בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּפּוֹר מְנַתֶּרֶת לְהִנָּתֵק מֵאֶצְבְּעוֹתָיו
 
רִקְדִי סְבִיבִי גַּם הַלַּיְלָה
שְׁלָל חֲפָצֵינוּ כְּבֵדִים
וְלֹא תּוֹסִיפִי גַּם אֶת כֹּבֶד הַדָּם שֶׁבַּגּוּף
 
עוֹד יוֹם הָיִינוּ כִּגְמַלִּים צְמֵאִים בַּמִּדְבָּר הַחַם
מַשֶּׁהוּ קוֹרֶה
וְהַדֶּרֶךְ מְנַשֶּׁקֶת מֶרְחַקִּים

2 תגובות

  • תמי

    תודה על השיר, על הדימויים המצטרפים מרחיבים את התמונה, מפתיעים, כמו: ולא תוסיפי את כובד הדם שבגוף, הציפור המנתרת להנתק מאצבעותיו..

    ועם זאת השיר נשאר ומלווה ונותר לא מפוענח עד הסוף

להגיב על תמי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *