שירה

אפרודיטה / רון גרא

  •  
  •  
  •  
  •  

פָּרַשְׁתִּי  מִמִּקְדָּשֵׁךְ

אַפְרוֹדִיטֶה,

לִבִּי מְדַמֵּם חָרָטָהּ.

עוֹרֵג לַעֲבֹד אוֹתָךְ

כֶּפֶל כִּפְלַיִם.

עֵינַי דּוֹמְעוֹת אַהֲבָה.

בְּחַלּוֹנִי,

זוּג חֲתוּלִים מְיַלְּלִים

מִתְחַכְּכִים מְתִיקוּת

אֲהַבְהָבִים

וְכַפּוֹתַי יְחֵפוֹת רוֹחֲשׁוֹת

אֲרִיחֵי חַדְרִי

הַקָּרִים.

9 תגובות

  • רון גרא

    תודות ללאה צבי, לדניאלה, לאריק(המפיק במילה "חרטה" נפל בטעות ולי , לצערי, בעיות ראייה-מתנצל),
    לדן אלבו, לאוגניה, לרחל בכר,ולאביחי,
    על ההתיחסויות היפות שלכם.
    תודה.
    רון

  • דניאלה ויכרט

    אהבה בעיניים דומעות ולב כואב מהחמצה. ומנגד אהבהבי מתיקות של החתולים וחיכוך הרגליים במרצפות הקרות.
    רגיש, מקסים וענוג

  • דניאלה ויכרט

    אהבה בעיניים דומעות ולב כואב מהחמצה. ומנגד אהבהבי מתיקות של החתולים לעומת חיכוך הרגליים במרצפות הקרות. רגיש, מקסים וענוג

  • אריק

    רק ניטפוק קטן, לא צריך מפיק ב-ה"א במילה חרטה.
    כידוע שלוש הכאריטות [חרטה?] הן צאצאותיה של אפרודיטה, אחת מהן היא השירה, הליריקה. [שלוש הגרציות אצל הרומאים], והנה בשלוש שורות בבית הראשון יש פרידה מהאהבה ומהשירה גם יחד.
    אבל הגעגוע אל אלת האהבה, אל המוזה הוא העיקר, כי מה נשאר לאדם במיוחד אחרי שהוא רואה שני חתולים שרים אהבתם [בניגוד לשלושה של חלפי ].
    שיר עצוב, כי פתיחתו וסיומו מצביעים על "מוות", על קור, על היעדר מגע [האם הקיר הקר מזכיר קצת את הסיפור על פגמליון ואפרודיטה ההופכת פסל קר לאשה חיה?]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *