שירה

ריקוד / אופיר מלכי

  •  
  •  
  •  
  •  

כְּשֶׁיָּבוֹא סוֹף הָעוֹלָם נִרְקֹד. 

הַכְּתֵפַיִם קוֹפְצוֹת, הַגֵּו מִתְפַּתֵּל כְּנָחָשׁ

הָאַגָּן בְּתְנוּעוֹת סִיבוּבִיּוֹת. 

אוּנוֹ, דּוֹס, טְרֶס קְוַטְרוֹ…

נוֹשֶׁמֶת בְּחָפְשִׁיּוּת.

פְּתַח אֶת הַחַלּוֹנוֹת הָרְחָבִים, שֶׁנַּבִּיט מַטָּה אֶל הָרְחוֹב

שֶׁנּוֹשֵׁם נְשִׁימוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת. 

כְּכֶלֶב דָּרוּס עַל הַכְּבִישׁ. 

תַּרְבּוּת הַצְּרִיכָה מַגִּיעָה אֶל סוֹפָהּ 

בִּפְלִיטוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל מִשְׁלוֹחֵי 'עַלִי אֶקְסְפְּרֶס'.

מְמַלְמֶלֶת אֶל עַצְמָהּ, שְׂעָרָהּ פָּרוּעַ,

צִפָּרְנֶיהָ הָאֲדֻמּוֹת, הַשְּׁבוּרוֹת, הַמֻּדְבָּקוֹת 

שׂוֹרְטוֹת אֶת הַזְּגוּגִית.

אֲנַחְנוּ מִתְעַלְּמִים מֵהַצִּלְצוּל בַּדֶּלֶת,

שְׁקוּעִים בָּרִקּוּד.

ניקוד:  יאיר בן־חור⁩

6 תגובות

  • איתן

    אריק היקר , התגובות שלך מעשירות את אוהבי השירה. אני נהנה מהעשרה, שתורמות תגובותחך לי אישית כקורא נאמן של השירים ושל תגובותיף, אני משוכנע, שהנאה זו היא מנת כל ציבור הקוראים באתר. הפעם אני חולק על דעתך, "לטעמי הבית השני מיותר" . אני נקשרתי לנדבך יסוד המעוות את חיינו שקיבל ביטוי שירי שכבש אותי בבית השני "תַּרְבּוּת הַצְּרִיכָה מַגִּיעָה אֶל סוֹפָה"

    • אריק

      תודה רבה איתן.
      בני אדם אנחנו, לא נוצרנו כמקשה אחת ופעם אחר פעם אני מתמלא בפליאה איך טקסט אחד מצליח לעורר קריאות שונות, מגוון של רגשות, תחושות וזכרונות.

  • יובל

    לטעמי שני הבתים מעניינים ומתחברים, הבית השני מדמה את תרבות הצריכה למטורפת,
    מטאפורה סבירה למדי והגיונית. הוא חומק מאקטואליות יתר של עלי אקספרס בזכות התיאור המפורט והחי של הטירוף:
    מְמַלְמֶלֶת אֶל עַצְמָהּ, שְׂעָרָהּ פָּרוּעַ,

    צִפָּרְנֶיהָ הָאֲדֻמּוֹת, הַשְּׁבוּרוֹת, הַמֻּדְבָּקוֹת

    שׂוֹרְטוֹת אֶת הַזְּגוּגִית.
    יש כאן סוף עולם וסוף תרבות, וביקורת עצמית על בני אדם רוקדים כמו על סיפון הטיטניק תוך התעלמות משניהם.
    בבית הראשון עולה החשד שהכלב המת אינו אלא האנשה של מחשבה לצאת מהחלון,
    כמו תנועת המצלמה של אורסון וולס בסצנת השלג המפורסמת באזרח קיין, כשהיא נעה מפנים החדר אל החוץ.

  • אריק

    אומר ישר, לטעמי הבית השני מיותר לגמרי. הבית הראשון מלא בעוצמה רבה כלכך, והבית השני לענ"ד מנמיך בהיותו מעין "פרשנות" או "הסבר" או פלקט פוליטי שמחוייב לפשטנות מתוקף מהותו וזהותו, אבל השירה אחרת.
    בעוד הבית הראשון נהנה מיתרון המטאפורה, הדיבור הרב מימדי ולכן העוצמה של המטאפורה "ככלב דרוס על הכביש" תיאור מבריק של התפרקות המטרופולין.השוואה למשוררי המטרופולין הגדולים כאלתרמן, או הסרטים שמעצימים את המטרופולין "מטרופולין", אף לא אחד מהם ראה בכלב ייצוג של תרבות אנושית עילית – המטרופולין.
    הבית השני הזכיר לי את הסצינה הידועה מאופירת הרוק "טומי" שהוסרטה, ושם הטלוויזיה מקיאה מוצרים בלי הכרה החוצה. בכלל הדימוי של "הקאה" בהקשר של תרבות הצריכה די שחוק, אם יותר לי, ועל אף הלשון העזה והציורית בבית השני, לענ"ד, הוא כמו שכתבתי פשטני וחד מימדי.
    כללית – שיר יפהפה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *