שירה

עצות לנערה היוצאת לדרכה / תמר קיכלי־בורוכובסקי

הָטִילִי סָפֵק בַּכֹּל.

כּוֹלֵל בִּיכָלְתֵּךְ לְהָטִיל סָפֵק.

כּוֹלֵל בִּיכָלְתֵּךְ לְהָטִיל כָּל דָּבָר.

בֵּין שֶׁהַהֲטָלָה הִיא שֶׁל מַטְבֵּעַ

בֶּן שְׁנֵי צְדָדִים,

וּבֵין שֶׁאַתְּ

הַמּוּטֶלֶת

שְׁטוּחַת צְדָדַיִךְ.

אַל תַּאֲמִינִי לִכְלוּם.

לַגּוּף שֶׁלָּךְ שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה.

לְמִי שֶׁקָּרְאוּ לָךְ הוֹרַיִךְ

בְּצֵל הַדָּבָר שֶׁהָיָה פַּעַם אַתְּ,

אַל תַּאֲמִינִי,

אִשָּׁה.

תַּעַבְדִי קָשֶׁה. אַהֲבָה וַעֲבוֹדָה

כָּתְבוּ עַל הַשֶּׁלֶט בַּכְּנִיסָה.

הַכֹּל עוֹבֵר, גַּם תְּקוּפָה קָשָׁה,

חוּץ מֵהַשָּׂפָה הַלֹּא מֻכֶּרֶת

שֶׁבָּהּ מְדַבְּרִים עָלַיִךְ

וְעוֹשִׂים בָּהּ אוֹתָךְ,

כְּאִלּוּ זֶה יוֹסִיף לַעֲשׂוֹת בָּךְ וְתֵלְדִי אֶת

עַצְמֵךְ מֵחָדָשׁ.

וּבַלַּיְלָה, בֵּין הַחֲפָצִים,

אַל תַּאֲמִינִי שֶׁאַתְּ אַחֶרֶת מֵהֶן.

סָפֵק, לִכְלוּם, קָשֶׁה.

זוֹ הַמִּשְׁנָה שֶׁלָּךְ.

יִהְיוּ בַּחַיִּים הָאֵלֶּה הַרְבֵּה אֲסָלוֹת לְשַׁפְשֵׁף,

וְאַתְּ תַּשְׁאִירִי הַרְבֵּה פָּחוֹת חָרָא מֵאֲחֵרִים,

זוֹ הַמַּטָּרָה שֶׁלָּךְ.

כְּשֶׁאַתְּ יוֹצֵאת לְדַרְכֵּךְ,

נַעֲרָה,

אֲנִי מַצִּיעָה לָךְ,

מִתּוֹךְ הָרֶגֶל שֶׁלִּי שֶׁהָיְתָה נְעוּצָה בְּמַלְכֹּדֶת

הַמַּזְנִיק.

כְּמוֹ דֹּב בַּיַּעַר שָׁאַגְתִּי

וְעַד הַיּוֹם אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתָהּ בּוֹעֶרֶת,

תַּקְשִׁיבִי לִי נַעֲרָה –

לְהִתְנַגֵּד זֶה פּוֹצֵעַ אֶת הָעוֹר.

וַעֲדַיִן אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת.

ניקוד: יאיר בן־חור

28 תגובות

  • לאה צבי (דובז'ינסקי)

    אני מאוד, מאוד אהבתי את השיר היפה הזה, הפוצע, הכואב החונק ,שיר שנשאר ולא מרפה. תודה !!

  • עפרה בן-עמי

    כמו לפיד עובר הכאב ועוברת הצעקה מדור לדור, מאשה בוגרת לאשה צעירה. הפציעה שלא נגמרת נוכחת מאוד בשיר.

  • אריק

    השיר יפה, כואב מאוד.
    האמת, מורשת כזו, שמסתיימת בהערה הזו: "לְהִתְנַגֵּד זֶה פּוֹצֵעַ אֶת הָעוֹר." ההנמכה לאחר שלל התחזיות האיומיות שמחכות לה לנערה היא בעצם אירוניזציה של השיר, וכך אני, כקורא סיסמגדרי, גבר, עומד נפעם ואומר:
    האמנם כל השיר מטרתו לצחוק על הכל?
    מהו ההקשר התרבותי של שיר זה, בו פציעת העור הינה תוצאת התנגדות, ודוק: העור! לא הגוף, לא הנפש – העור, כלומר האריזה החיצונית בלבד.
    מכאן החלטתי לקרוא הפוך את השיר, ולראות בו הבטחה לחיים נהדרים ומושלמים, אבל אירוניה, כדרכה של של אירוניה מרסקת גם קריאה כזו בשל המשפט הכמעט אחרון של הטקסט.
    שיר יפה, חכם. מעורר בי מחשבות לגבי הקבוצה החברתית לה שייכת הכותבת או הנערה שתהא אשה לעתיד.

    • תמר

      אמא, תודה, ריגשת, נערה היא באמת לא עניין של גיל אלא של תחושה מתמשכת של תחושת נעורים חיוניות, דעתנות, חיות, מתאים לך

    • תמר

      אני חושבת שיש בפציעת העור צעד אופטימי, ופאסימי
      זה כמו לקרוע בגד בהלוויה, מסמל את האובדן
      אבל החוץ לא יכול לגעת בבשר ויש בכך גם הגנה בתפיסת העוצמה של הנערה

      תודה לך אריק על הקריאה הצמודה

  • רחל בכר

    והגדת לבתך.
    הלוואי ואמי היתה מדריכה אותי לחיים האלה, אך אני מניחה שבתוך החרא שהם חיו בזמן עלייתם ארצה, החיים שלנו נבנו מתוך האהבה והעבודה וזו התורה שהם הנחילו לי ולאחי .

  • איתן.

    השיר כבש אותי , אבל אני מוצא לנכון לומר לכותבת, שאולי אין מקום לקביעה "וַעֲדַיִן אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ שֶׁאֵין דֶּרֶך אַחֶרֶת" – חבל שאת נחרצת, כי אין דרך אחרת, אולי ישנן נערות, שהיו לנשים איתנות, שהלכו בדרך אחרת. תודה למשוררת שהעניקה לי חוויה מרגשת.

  • לייזי

    שיר נפלא לצאת איתו לדרך.
    נוגע עמוק ומעורר מחשבה.
    ניכר שנכתב מלב מרגיש וחכם.

  • אסתי בורוכובסקי בר אבא

    ריגשת אותי, ילדה שלי. עמוק, חזק, כואב, אבל גם אופטימי.
    להטיל ספק ולעבוד קשה – שתי המלצות מאוד תובעניות, בעצם, אבל בצידן גם רווח גדול..
    אני מרגישה שהעצות הללו מתאימות גם לקשישה כמוני..

    • תמר

      תודה, ריגשת, נערה היא באמת לא עניין של גיל אלא של תחושה מתמשכת של תחושת נעורים חיוניות, דעתנות, חיות, מתאים לך

  • אפרת. נערה.

    יש מעט דברים שיש בהם חופש מוחלט ובכל מצב כמו הזכות לא לדעת, לשאול שאלות קשות, לבקר ולדון עם עצמך על עצמך ועל העולם. האדם מחפש משמעות מדבר על כך שהמיינד נשאר חופשי גם שם, כשהנורא מכל קרה לגוף.

    בנימה אישית: כנערה, הטלת הספק היתה עבורי ענין של חיים או מוות, יצירת העצמי שלי שנפרד לראשונה, עזב את הבית המוכר והחל לשאול, זה נתן לי יכולת הליכה עם עצמי קדימה, לעבר עתידי הבלתי תלוי באיש מלבדי.
    הטלת הספק תפסה תאוצה ומקום מרכזי מאד מרגע רציחתו של רבין, הייתי בת 14 כששאלתי לאן הולכת המדינה שלי מכאן. ידעתי שזה הסוף של עדין שלא ישוב שאני עד היום מבכה. מאז לא הפסקתי לשאול, גם אם זה כואב, מעדיפה את זה ככה מאשר הליכה עיוורת. ואיבדתי אנשים ועבודות וכסף בדרך הספקות והאתגרים אך לא אוותר.

    את חירותי. שמרתי לי אותך כמו כוכב בסהר
    את חירותי לכרות ברתי איתך את חולצתי מכרתי.

    תודה למשוררת תמר המיוחדת שהיטיבה להאיר נקודה מרכזית בהתפתחות ובבחירה שלנו לפריזמה על העולם, זאת באומץ ובעידון משולבים באופן פלאי. השיר הזה הוא ריקוד להבת האש החיה של הנפש.

  • ענבל

    יפהפה. מטלטל. משרה אי נחת. וטוב שכך! אולי אם היינו מחפשות פחות נחת גם הפציעה והזעקה יהיו שונות!

  • רן

    החוכמה מתגעגעת לתום. התום איננו תום. והכאב אינו כלה.
    נפעם.
    מעולה מעולה מעולה

  • בת-חן שניידר

    שיר מרהיב שנשאר איתי , תודה
    להתנגד זה באמת פוצע
    ובכל זאת אין דרך אחרת
    אהבתי מאוד

  • Batsheva Recanati

    תמר,
    איזה שיר!!!!
    ישיר, קשוח, מעורר מחשבה, מניע לפעולה!
    התרגשתי,
    תודה

  • סוזן

    תמר יקרה,
    איזה שיר נפלא להתחבק בו, דווקא,
    אני חשה הרבה תנועה בשיר, דווקא רכה,
    שומעת את קולה של אשה, אמא, לבת…
    אמא שלי אמרה לי: "יִהְיוּ בַּחַיִּים הָאֵלֶּה הַרְבֵּה אֲסָלוֹת לְשַׁפְשֵׁף,"
    את ה "לְהִתְנַגֵּד זֶה פּוֹצֵעַ אֶת הָעוֹר." למדתי לבד על בשרי,
    כמה שבחירות המילים שלך חכמות ונוגעות,
    המשפטים שלך בדיוק כאורך הנשימה הנדרשת לעבור למשפט הבא, כמו לעצור את הנשימה או להיאנח בהסמה. זאת המהות של כתיבה טובה בעיני.
    שיר שגלום בו רומן שלם, 300 עמודים,
    מחכה 🙂

    • תמר קיכלי

      לקבל תגובה ככ חמה מסופרת ככ אהובה ומוערכת- זכיתי סוזן ואנסה לעמוד בציפייה

  • יונה שפירא

    שיר שנוגע. כנראה באמת אין דרך אחרת, קצת מריר וקצת – מה? אולי גורם להשלים?

  • גיא

    שיר שמאפשר לגעת בכאב וגם לצמוח ממנו.
    תודה תמר שכתבת כל כך נוגע ואמיתי. בגיל ההתבגרות בו הסביבה לא בטוחה פעמים רבות כל כך, כמה חשוב לשמור ולהגן, אז וגם היום כאנשים בוגרים….

השאר תגובה