שירה

התלבטות / דוד אדלר

  •  
  •  
  •  
  •  

התלבטות / דוד אדלר

אִלּוּ צָעַדְתְּ לְכִוּוּן הַיָּם
אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת כִּי טוֹב
עוֹרֵךְ הָרַךְ הָיָה יָכֹל לִהְיוֹת פִּיּוּטִי וְרָטֹב
כְּמוֹ טִפּוֹת עַל נְיָר כְרוֹמוֹ מִסּוּג מַמָּשׁ טוֹב
אֲבָל אֲנִי לֹֹא צַלָּם מַגַזִינִים
לָתֵת לָךְ הוֹרָאוֹת הַפְעָלָה
לָלֶכֶת מַעֲדַנּוֹת לְעֵבֶר הַשְּׁקִיעָה
וְאַתְּ, כַּמָּה טִבְעִי, הָלַכְתְּ בַּכִּוּוּן שֶׁלָּךְ
חוֹתֶכֶת אֶת הַשְּׁקִיעָה לְהֶרֶף
מִימִינִי לִשְׂמֹאלִי לְעֵבֶר מְקַלַּחַת הַחוֹף
כִּי עָבַר הַיּוֹם בָּעֲבוּרֵךְ
שֶׁעֲבוּרִי
רַק הִתְחִיל בַּשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת מוּלִי.

אֵיךְ אוּכַל לְהַבִּיט נִכְחִי בַּפֶּלֶא הָאוֹפְּטִי
בַּכַּדּוּר הַכָּתֹם, הַמִּתְפַּחֵס
(יְרוּשַׁלְמִי, כַּמָּה מַרְאוֹת כָּאֵלֶּה עוֹד יִרְאֶה בִּדְמֵי חַיָּיו?)
מִבְּלִי לְהָסִיט, לְלֹא בּוּשָׁה, אֶת מַבָּטִי לִרְאוֹתֵךְ
רוֹחֶצֶת אֶת הַמֶּלַח מִשְּׁעָרֵךְ, מְפַתֶּלֶת אֶת גּוּפֵךְ בְּזֶרֶם
הַמַּיִם הַנִּתָּז. הִנֵּה הַחַיִּים בֶּאֱמֶת לֹֹא פְּשׁוּטִים. לְכָל דָּבָר יֵשׁ מְחִיר.
כִּי הִנֵּה כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר טוֹבֵל כִּמְעַט כֻּלּוֹ אֶל הַיָּם
וְרַק הִלָּתוֹ נוֹתְרָה.
וְגַם אַתְּ.

ניקוד: חני צפריר

לכאורה, שיר הפורש את יפי העולם מבעד לתמונת טבע נאה: השמש השוקעת, הצבעים המוכרים והחמים הפושטים בכל. ועם זאת, נוכחת עצבות שבאה לידי ביטוי ברעיונות החלוף והזמניות של ההולכים בטבע ושל האוהבים, שאינם מסונכרנים: מה שהסתיים בעבורה, זה עתה החל מבחינתו, בשמש השוקעת

18 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *