שירה

דָּג מְמֻלָּא / עודד בן דורי

דָּג מְמֻלָּא / עודד בן דורי

סָבָתִי עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם
הָיְתָה מַמְתִּיקָה סוֹדוֹת
עִם הַדָּגִים הַגְּדוֹלִים
שֶׁהָיוּ מְרַחֲפִים חַסְרֵי צוּרָה
בְּמֵי הָאֲגַם
שֶׁנִקְוָה בָּאַמְבָּט
טֶרֶם הִתְקַדֵּשׁ הַחַג

כְּשֶׁהָיוּ עוֹלִים מֵהָרַחְצָה
נִשְׁמָתָם טְהוֹרָה
עוֹרָם מְתַקְתַּק
נְכוֹנִים לִקְרַאת הַמַּאֲכֶלֶת
הַמּוּנֶפֶת
הָיְתָה סָבָתִי נוֹשֵׂאת תְּפִלָּה עַתִּיקָה
מוֹרֶשֶׁת הָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת
אֶל הַלִּוְיָתָן הַקַּדְמוֹן
שׁוֹכֵן יָם תֶּטִיס
אֱלֹהֵי הַדָּגִים כֻּלָּם
שֶׁיְּחַזְּקָהּ אַךְ הַפַּעַם הַזֹּאת

בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת
הָיְתָה עוֹשָׂה מְלַאכְתָהּ
נֶאֱמָנָה לְצַו לִבָּהּ
וּלְזִכְרוֹנוֹת בֵּית אַבָּא
שֶׁהוֹרִישׁוּ לָהּ הַזְּמַן וְהַשִּׁכְחָה
אֶת כָּל מֶתֶק עֲלוּמֶיהָ
הֶחְבִּיאָה בִּמְעֵי הַדָּגָה

זְמַן רַב עָבַר טֶרֶם הֵבַנְתִּי
הַקְּצִיצוֹת הָאֲפַרְפָּרוֹת כְּתֻמּוֹת הָעַיִן
הֵן בְּסַךְ הַכֹּל מִלּוּי
פְּנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ הַדָּגִית
וְדִמְעוֹתֶיהָ שֶׁל סָבָתִי
טְחוּנוֹת עַד דַּק
בְּתוֹסֶפֶת שְׁאָר יְרָקוֹת

ניקוד: חני צפריר

השיר הוא הומאז' מרגש לזיכרון ילדות פרטי, שבמידה רבה הפך לזיכרון ילדות קולקטיבי של בני דור מסוים. דור שגודל על ידי הורים שיצאו לעמל יומם, בהותירם את ילדיהם בהשגחת הסבתות. האחרונות, יוצאות מזרח אירופה, שחוו חוויות של שואה, אובדן ותלישות ובמקרים רבים העברית לא הייתה שגורה בפיהן, יצקו את כל כיסופיהן בלישת כדורי הגפילטע פיש, שצרו בידיהן המגוידות. הסבתא הפרטית של הכותב מַמְתִּיקָה סוֹדוֹת עם הדגים המנוחים, שבתום תהליך הבישול הפכו מתקתקים. שימוש נוסף בתואר הפועל המתוק, מופיע בביטוי במֵתֶק עֲלוּמיה, שהוחבאו במעי הדגה.

19 תגובות

  • חני

    אני לא בת ניצולי שואה: אמי ז"ל ואבי יבדל"א, צברים תל אביביים ,ובכל זאת ההיערכות והתכוננות בימי חמישי לקראת תבשילי הגפילטע פיש לא אשכח אותם לעולם לאו דווקא בזיכרון חיובי: ראשית, הקרפיונים הושרו באמבטיה מלאת מים יום שלם, כאשר ראשם היה נדפק במקל עבה ומיוחד, ויום אח"כ נטחנו ממספר טחינות במכונת הבשר, עד שנוצר הבשר נקי מעצמות הדגים. לאחר מכן הגיע זמן התיבול, שגם הוא היה מלאכת מחשבת ולבסוף הבישול עצמו.

  • איציק שחר

    זוכר אותך מקריא את השיר בטקס הסיום של הליקון. זו חווייה אחרת לראות אותו כעת כלשעורו הדפוס בלבד 🙂
    הוא נראה מעט אפרפר יותר, חד עין כזה 🙂

  • תמרה אור סלילת

    מקסים! מאד התחברתי, למרות שהגפילטע פיש של אמא שלי, שהיא חצי ספרדיה חצי פרסיה ולמדה את מלאכת הכנת הגפילטע מחמותה האשכנזיה, היה קצת שונה.
    השימוש בדימויים המרובדים מאד יפה.

  • דוד אדלר

    שיר יפה.
    אם כי אישית הזדהיתי עם שֶׁיְּחַזְּקָהּ אַךְ הַפַּעַם הַזֹּאת// בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת/ הָיְתָה עוֹשָׂה מְלַאכְתָהּ ומסיבה זו נֶאֱמָנָה לְצַו לִבָּהּ נראה לי מיותר אולי אפילו סותר. נאמנה לְזִכְרוֹנוֹת בֵּית אַבָּא/ שֶׁהוֹרִישׁוּ לָהּ הַזְּמַן וְהַשִּׁכְחָה משכנע הרבה יותר.

  • זאב פלדינגר

    אני יכול לומר שגם אני הבנתי כל מיני דברים אצל סבתי ואצל הסבאים שלי רק שנים אחרי שהם נפטרו, משום שאז רק הייתי ילד.

  • לאה הרפז

    אכן שיר המזכיר נשכחות, הדג השט במי האמבט, אם הייתה סבתא ולמי שלא זכה לה אבל הדג שוחה ביוםן חמישי באמבט עד תונף עליו המאחלת עם תפילה דתית או חילונית, הדכ ביב שם בערב ששי ובשבת, כפרת כל העוונות של כל המשפחה (כך אצלנו – כפרה חילונית).
    שיר מעולה שכל כך קל להתחבר אליו.

  • חיה סדן

    להכין אוכל מתוק ולהחביא בתוכו דמעות זה יפה. כמו דמעה שנשרה לתוך בצק החלה

  • אריק בנדק חביב

    מיותר לציין שהשיר הזה מבריק. אהבתי אותו, כלכולו, על של אבריו וגידיו. יש בו עומק רוחני בלתי רגיל, חיבור עמוק לעולם רחב וגדול מעבר למלים, סמבוליקה יהודית, מציאות ישראלית. תודה לך.

    • עודד

      אריק, ריגשת אותי בתגובה שלך. תודה על המילים החמות והעיניים הנבונות שקוראות את מה שמעבר למלים.

  • אמנון

    אמנון
    ניסיון
    סָבָתִי עָלֶיהָ השלום הָיְתָה מַמְתִּיקָה סוֹדוֹת עִם הַדָּגִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ מְרַחֲפִים חַסְרֵי צוּרָה בְּמֵי הָאֲגַם שֶׁנִקְוָה בָּאַמְבָּט טֶרֶם הִתְקַדֵּשׁ הַחַג.
    כְּשֶׁהָיוּ עוֹלִים מֵהָרַחְצָה נִשְׁמָתָם טְהוֹרָה עוֹרָם מְתַקְתַּק נְכוֹנִים לִקְרַאת הַמַּאֲכֶלֶת הַמּוּנֶפֶת הָיְתָה סָבָתִי נוֹשֵׂאת תְּפִלָּה עַתִּיקָה מוֹרֶשֶׁת הָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת אֶל הַלִּוְיָתָן הַקַּדְמוֹן שׁוֹכֵן יָם תֶּטִיס אֱלֹהֵי הַדָּגִים כֻּלָּם שֶׁיְּחַזְּקָהּ אַךְ הַפַּעַם הַזֹּאת

    בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת הָיְתָה עוֹשָׂה מְלַאכְתָהּ נֶאֱמָנָה לְצַו לִבָּהּ וּלְזִכְרוֹנוֹת בֵּית אַבָּא שֶׁהוֹרִישׁוּ לָהּ הַזְּמַן וְהַשִּׁכְחָה אֶת כָּל מֶתֶק עֲלוּמֶיהָ הֶחְבִּיאָה בִּמְעֵי הַדָּגָה,
    זְמַן רַב עָבַר טֶרֶם הֵבַנְתִּי הַקְּצִיצוֹת הָאֲפַרְפָּרוֹת כְּתֻמּוֹת הָעַיִן הַקְּצִיצוֹת הָאֲפַרְפָּרוֹת כְּתֻמּוֹת הָעַיִן הֵן בְּסַךְ הַכֹּל מִלּוּי פְּנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ הַדָּגִית וְדִמְעוֹתֶיהָ שֶׁל סָבָתִי וְדִמְעוֹתֶיהָ שֶׁל סָבָתִי טְחוּנוֹת עַד דַּק בְּתוֹסֶפֶת שְׁאָר יְרָקוֹת

    בשיר כל שורה צריכה לעמוד לעצמה. לא מחויבת להיות חריזה אבל לפחות שיהיה איזה שהוא משקל פנימי, אפילו אם בשורה ישנה מילה אחת בלבד. לקחת פסקה ולשבור כל משפט לשורות אני מצטער זה לא שירה. כמה אפשר להתפלש בתוך השירה המודרנית. עבר זמנו של מאייקובסקי.. תחזרו למבנים המסורתיים של כתיבת שירה. יש מקום לצורות כתיבה חדשות כמו אורי צבי גרינברג למשל. באותה מידה אפשר לקחת פסקה ממאמר בעיתון לשבור כל משפט לשורות והרי לכם שיר. ביאליק וטשרנחובסקי יישארו לדורות , שירה כמו שמוצגת כאן קטגורית לא.

  • אמנון

    עודד בן דורי

    שמע לעצת אדם שקרא קצת שירה בחייו. אם חשקה נפשך בשירה עכשווית לרבות בתחום הפזמונאות קרא את שיריו של יענקלה רוטלביט, אהוד מנור, נעמי שמר, השירים של להקת משינה, כוורת אתניקס ותסלם. אין הם כותבים בשפה של ביאליק או נתן יהונתן . יש להם שפה משלהם אבל המבנים הצורניים של השירה נשמרים. אני מקווה שתקנה דעת בעולמה של השירה. הכתיבה שלך היא ז'ורנאליסטית באופייה. בניסיונך הפטתי לכתוב שירה ואתה לא משורר, אתה רק מתבזה.

    • עודד

      אמנון,

      תודה על העצה החינמית. מה שמפריע לך זה המבנה הצורני של השיר ?! שיתאים למבנה המסורתי של השירה ? כנראה שאנחנו לא אוחזים באותה המסורת. בעדה שלי נותנים משקל קודם כל לתוכן ולמלים. גם לצורה יש מקום. אם לאמוד לפי המכאובים, אז דעת כבר הוספתי. אמשיך להתבזות ככל הנראה.

  • אמנון

    אמנון

    אפשר בהחלט להכניס תוכן למבנה הצורני קח למשל את הסונטה "וולווה" של טשרנחובסקי. מה שאתה עושה הוא כתיבת פרוזה כאשר כל משפט נשבר למספר שורות. כדי שתבין במה מדובר אמציא ברגע הזה שיר על פי תפישתך:

    סבתי שתיבדל לחיים ארוכים
    הלכה היום לשוק וקנתה
    מכנסי ג'ינס , לקרדה ודג קפוא
    שאותו שמה באמבטיה להכין ממנו געפילטא פיש.

    בלקרדה שהיה עטוף בנייר פרגמנט
    השתמשה להכנת סנדוויצ'ים עבור ילדיה.
    את הרגל הקרושה שהכינה אתמול שמרה לקבלת שבת.

    אחר הצהריים ירדתי לרחוב
    ושיחקתי עם החברים שלי סטנגה
    לאחר מכן שיחקנו מחבואים וכש.חזרתי הביתה
    הורי הקשיבו לתוכנית "משפחת שמחון".

    עם יד על הלב , זה נשמע לך רציני? במה שכתבתי זה הרגע יש תוכן אבל זה פרוזה. ככה אתה כותב. כפי שציינתי קח מאמר כל שהוא בעיתו ן תבחר באקראי איזו פסקה שאתה רוצה ושבור כל משפט לשורות. אם היית סטודנט שלי לספרות או בקורס לכתיבה יוצרת היית מקבל ציון נכשל.

    • עודד

      אמנון,

      להבדיל אי אילו הבדלות, כשאבי היה תלמיד היתה לו מחברת פרטית אליה היה מעתיק כל מיני דברים. גם שיר של ביאליק (שהוא לא זוכר איזה) מצא את דרכו למחברת ללא שם המחבר. המורה שלו לספרות דאז, אסף פעם אחת את המחברת והשיב אותה כשלצד השיר הערה: השיר חלש מאוד ובוסרי מאוד. משורר לא יצא ממך.

      תן לי נכשל. נו, שויין.

השאר תגובה