שירה

מוֹרֶה לְלָשׁוֹן עִבְרִית מוּבֶסֶת / איתן קלינסקי

מוֹרֶה לְלָשׁוֹן עִבְרִית מוּבֶסֶת / איתן קלינסקי

שְׁלוֹשִים שָׁנָה
אֲנִי מוֹרֶה לְלָשׁוֹן עִבְרִית
קִשַּטְתִּי לְשׁוֹנָם שֶל תַּלְמִידַי וִילָדַי
בְּתַפּוּחֵי זָהָב
הָעוֹלִים מִפִּיּוֹתֵיהֶם תְּלוּיִים
כִּבְמַשְכִּיּוֹת כֶּסֶף
עֵת דְּבָרָם דָּבוּר עַל אָפְנָיו.

שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה
אֲנִי מוֹרֶה לְלָשׁוֹן עִבְרִית
קִשַּטְתִּי לְשׁוֹנָם שֶל תַּלְמִידַי וִילָדַי
בַּהֲגִיגֵי לְשׁוֹנוֹ שֶל רַבִּי
שְׁנֵיאוֹר זַלְמָן מִלָּאדִי
הַלָּשׁוֹן – קֻלְמוֹס הַלֵּב
הַשִּׁירָה – קֻלְמוֹס הַנֶּפֶשׁ.

שְׁלוֹשִׁים יוֹם
בְּסִמְטְאוֹת שְׁכֶם וְגִ'ינִין
הוּסְגוּ אָחוֹר
כָּל קִשּׁוּטֵי לְשׁוֹנִי
מֵרָחוֹק נֶעֶמְדוּ
כָּשְׁלוּ בְּכָל קֶרֶן רְחוֹב קֻלְמוֹסֵי הַלֵּב
וְקֻלְמוֹסֵי הַנֶּפֶשׁ לֹא יָכְלוּ לָבוֹא.
בִּשְׁכֶם וּבְגִ'ינִין
אֲנִי מוֹרֶה מוּבָס
לְלָשׁוֹן עִבְרִית מוּבֶסֶת.

הַיּוֹם
אֲנִי מוֹרֶה לְלָשׁוֹן עִבְרִית מוּבֶסֶת
שֶׁמֵּיתָרֶיהָ נִקְרְעוּ בַּקַּסְבָּה שֶׁל שְׁכֶם
וּנְגִינָתָהּ הַסְּדוּקָה וְהַמְּצַמְרֶרֶת
מְמַלֶּטֶת מִנְּקָבֶיהָ הַמְּחֹרָרִים
עֲרָבִי מַסְרִיחַ…..יָא חָרָא…..יָא מַנְיָאק.

19.8.1977

ניקוד: חני צפריר

באופן יוצא דופן, העורכות בחרו לפרסם הפעם, שיר שכבר ראה אור, מפאת מה שהן כינו "הרלוונטיות המצמררת שבו".
השיר נכתב על דף החזרת ציוד ביום האחרון שלי כחייל בשירות מילואים.
היום אני מורה גמלאי.
חלפו למעלה משלושים שנה מאותו יום, שבו המלים התיצבו על דף של החזרת ציוד לאפסנאות, ביום האחרון לשירות המילואים שלי בשכם . רק דבר אחד השתנה, אני כבר למעלה מחמישים שנה מורה ללשון עברית מובסת .
השיר פורסם לראשונה בספר "מורה ללשון עברית מובסת" בעריכת נתן יונתן , בהוצאת "ספרית הפועלים", 1988.

איתן קלינסקי

12 תגובות

    • חן

      איתן שלום,
      קראתי בעניין רב את שירך, והייתי מוכן להזדהות איתו, לולא הציקתני העובדה שאתה מצר על השימוש הזול בשפה העברית נוסף על היחס השלילי המופגן כלפי הערבים.
      על הזילות שבשימוש בשפה לעומת ההגיגים והשירה המרוממת ואף על הכאב בדבר הזלזול באחר אני סומך את ידיי, אך צר לי כי בכל מקום שבו עולה הדיון בעניין זה, הוא נסוב ברובו המכריע סביב הערבים, שכביכול הם האחר האולטמטיבי- ולא היא! האם אין אנו זקוקים לשפר ולשקם ולנסות את היחס כלפי האחר בדמות החרדי, חברים מהקהילה ההומו-לסבית ועוד? האם לא שבענו מהרצון המתמיד להבין את הערבי ופחות ניסינו להבין את הדמויות האחרות הנוספות שהזכרתי זה עתה?

  • עפרה בן-עמי

    שיר מעולה. דמעות העברית ממשיכות לזלוג בכל מקום שהכיבוש נוכח. היה כל כך ראוי שמורות ומורים לספרות ולאזרחות יפתחו אתו את שיעוריהם בשנת הלימודים הזאת, במקום הססמאות הריקות שמשרד החינוך מצטיין בהסתתרות מאחוריהן, לכן ברור לי שזה לא יקרה בישראל 2014.

  • דרור מזרחי

    נהדר השיר גם אם חלקי לשון שבעברית גורמים לה לעיתים ,להיות מעט מובסת.
    תודה איתן קלינסקי.

  • edna shemesh

    אכן רלוונטי וכואב – ולמרבה הצער עושה רושם שהרלוונטיות הכואבת הזאת עוד לא הולכת מכאן לשום מקום

  • קובי וינר

    "לשון עברית מובסת"- מטבע לשון אמיתי , שחורג מגבולות השיר וממוקם בלב המציאות עצמה, שמשקף חלילה עוד תבוסות שעלולות לבוא במחיר דמים. תודה! קובי וינר

  • אילנה סיון

    לאיתן, בהערכה רבה ובתודה!

    למשמע לשונך העברית המובסת,
    מוכה וחבולה בחוצות מתבוססת,
    דבקה לשוני העברית לחכי.
    על נהרות הביוב והחרא
    שם ישבתי וגם בכיתי.
    על ערבים בתוכי,
    קרועת מיתרים,
    את הגיטרה
    תליתי.

  • דוד אדלר

    לאיתן

    שיר כואב של משורר כואב ושל אדם רגיש ואנושי. שיר שמכאיב לכל אדם שהאנושיות אינה זרה לו. מאז שהשיר נכתב התבוסה העמיקה ללא הכר.

השאר תגובה