שירה

* / נועה לקס

  •  
  •  
  •  
  •  

* / נועה לקס

פַּעַם לֹא חָשַׁבְתִּי עַל הָאֲרוּחָה הַבָּאָה,
הָרוּחַ הֶאֱכִילָה אוֹתִי.
הַמּוּזִיקָה נִכְנְסָה בֵּין שִׁנַּי
וְיָצְאָה מִשָׁם שׁוֹרֶקֶת.
כַּיּוֹם: לֶחֶם, בֵּיצִים,
עֲגָלָה חוֹרֶקֶת.

ניקוד: יאיר בן – חור

המילה "פעם", אינה מובילה אותנו בהכרח לגיל הנעורים של המשוררת, אלא למצב תודעתי אחר, שם מתחולל הכול באופן טבעי וללא מאמץ: הרוח היא המזון ולא החומר, המוזיקה (שהיא גם השיר) בוקעת בקלילות מפתיעה. לעומת זאת, כיום "העגלה חורקת". השיר אינו נותן מענה לגבי התהליך שהתרחש בין העבר להווה, ואין לדעת מה גרם לשינוי אלא לקבלו כחלק מההוויה.

15 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *