שירה

סִפּוּרִי נְהַר חָלָב / איריס אליה־כהן

  •  
  •  
  •  
  •  

סִפּוּרִי נְהַר חָלָב / איריס אליה־כהן

בְּלֵילוֹת הַקַּיִץ הָרֵיקִים מִדַּעַת שֶׁנָּמַסָּה בְּתוֹךְ הַחֲדָרִים הָיִינוּ
מִתְנַשְּׁמִות אֲנִי וַאֲחוֹתִי אֶל הַמִּרְפֶּסֶת
עַל הַמַּדְרֵגוֹת רָבַץ הַחֹם כַּחֲתוּלָה מֻתֶּשֶׁת
אַקְוָרֵל יָרֵחַ שֶׁיָּבַשׁ נִתְלָה בִּקְצוֹת הַבְּרוֹשׁ כְּמוֹ
מַטְלִית עַל זְנַב המַּעֲקֶה וְאִלְמָלֵא זַרְעֵי כַּמּוֹן וְגַרְגִּירֵי חַרְדָּל אֲשֶׁר
כָּתְשָׁה אִמִּי בְּהֹלֶם סִפּוּרֵי נְהַר חָלָב לָבָן
שֶׁל קוֹקוֹס וּפִרְחֵי יַסְמִין שֶׁמּוֹלְלָה בְּרֹךְ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
בְּוַדַּאי אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ אֶת הָעֹנִי מְיַלֵּל.

ניקוד: יאיר בן־חור

בתמונות הילדות המערבות את כל החושים, משתלבים הנשימה, החום המתיש והיובש בתיאורים סטטיים של דלות ועוני. אל מול הסטטיות, תנועתה של האם בכתישת הזרעים, הפרחים והתבלינים, מותירה רושם עשיר בזיכרון הילדות. אולם בזיכרון נטמעים הצלילים שחברו אל הטעם והריח, בהפכם ילדות עניה וריקה מדעת לזיכרון עשיר, ל"סיפורי נהר חלב לבן".

14 תגובות

  • ורד אלון

    שיר יפהפה … בעל עוצמות חזקות
    כמה כוח היה לאמא הזו … שריח בישוליה מצליח להאפיל על מציאות המצוקה החוסר והאין …
    רק מוכיח לנו שילדים לא צריכים יותר מאהבה נוכחות הורית וחום של בית כדי לצבור חויות טובות …

  • חנה טואג

    מאוד יפה איריס שירך המנגן את היופי למרות העוני וזה מזכיר לי ריחות מבית סבתי . היופי הזה הצנוע הוא האמת

  • גיא פרל

    המלה "אלמלא" מרכזית מאוד בשיר היפה הזה, ומעניין לראות שהיא לכשעצמה מכילה את המלה "מלא" שהרי אלמלא כל המלאות הזו הריק היה מורגש.

  • iriseliyacohen

    תודה מקרב לב למגיבים. תודה גדולה עוד יותר לאתר הנפלא הזה, ולעומדות מאחורי המילים. חסד גדול אתן עושות עם היוצרים והקוראים.

  • לאה צבי (דובז'ינסקי)

    שיר כל כך מרגש, ממש חשים את התחושות והריחות והתיאורים הנפלאים.

  • תמרה אור סלילת

    קראתי את השיר הזה כבר בפייסבוק אבל הוא מרגש בכל פעם מחדש. עמוס בריחות וטעמים וזכרונות, ולמרות השורה הסופית המוחצת אין בו תחושה של ילדות עשוקה.

  • anat lames

    השורה האחרונה, השורה הסוגרת.
    עבורי היא חץ של זעזוע מעורר.
    אוהבת. תודה.

  • איתן ק/

    מצאתי עצמי קורא את השיר פעם שניה וגם פעם שלישית. כבשה אותי שורת הסיום.

  • רחל בכר

    לא חשתי בעוני.
    עושר הריחות, הצבעים והטעמים מעצים את הפואנטה.
    אהבתי.

  • זאב פלדינגר

    הכח של הסיפורים. סיפורים שלוקחים למקומות אחרים למרות העוני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *