שירה

* / עמית מאוטנר

* / עמית מאוטנר

גַּם לָאַבִּיר הַמְקֻשְׂקָשׂ
יֵשׁ רֶגַע שֶׁל שְׁלוּלִית
לַחְלֹץ אֶת מַתְּכוֹתָיו
וּלְפַתֵּחַ נְדָנוֹ, תַּחַת הַשָּׁמַיִם
עֵירֻמּוֹ לִטְבֹּל
בַּמֹּרֶךְ הַסָּמוּי.

ניקוד: יאיר בן־חור

הידעתם? גם אבירי קשקשים הם בסך הכול יצורי אנוש וגם הם חוששים לפעמים. המבע החומל ובה בעת האירוני, נמנע מבנאליה מובנת מאליה, שלפיה ללא השריון והמגן, אבירים "מקושקשים" חדלים להיות אמיצים.

מערכת ליריקה מאחלת לכל קוראיה שנה טובה ומבורכת.

5 תגובות

  • תמרה אור סלילת

    אהבתי מאד את התמונה של האביר המקושקש הטובל בשלולית…. יופי של שיר.

  • אחו כהן

    שיר יפהפה. רגע שלולית הוא חסד גדול, הזדמנות
    להיות פשוט מעומס ומסכות. רגע בו האביר אינו מחויב בדבר ואין צורך מפני מה או מי להסתתר. השלולית הופכת מראה בה ניתן להסתכל לפחד בעיניים. זהו אומץ.

  • נילי אמיר-סגל

    שיר קצר וחכם כל כך…

    אהבתי את הדימוי "רגע של שלולית"..

    תודה לך עמית

השאר תגובה